חידוש שיחות הגרעין בין ארצות הברית לאיראן, הפעם תחת ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ, והידיעות על עסקת חטופים חדשה – כרוכים אלה באלה. מה שמחבר אותם הוא מסעו הקרוב של טראמפ לסעודיה ולמפרץ, כלומר: נשיא ארצות הברית פותח את הפרק הסעודי של נשיאותו.

מי שעמד מאחורי שיחות הגרעין בעומאן היא סעודיה, אשר עיקר מאמצי הדיפלומטיה שלה כעת מכוונים לפיוס עם המעצמה השיעית, עד כדי כינון מעין ברית הגנה משותפת למפרץ הערבי/פרסי. הסיבה: סעודיה יודעת שאם תותקף איראן בידי ישראל, התגובה האיראנית תוכוון אליה, על כל ההרס הגדול שייגרם לה — ומשבר האנרגיה שייווצר בעולם.

מי שעמד מאחורי שיחות הגרעין בעומאן היא סעודיה, שעיקר מאמציה הדיפלומטיים כעת מכוונים לפיוס עם המעצמה השיעית, עד כדי כינון מעין ברית הגנה משותפת למפרץ הערבי/פרסי

ישראל יכולה הייתה בשנים האחרונות ליצור את ברית המזרח התיכון, מה שהנשיא ג'ו ביידן כל כך דחף אליו, ועל ידי כך לפרוס בסעודיה ובמפרץ את מערכות ההגנה המשוכללות שלה. אבל ישראל בחרה ללכת בנתיבים שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' שרטטו לה.

כעת הגענו לשעת האמת, כאשר האופציה הצבאית לא מעשית, למרות שחיל האוויר השתלט על הקשת השיעית לשעבר ומבחינה צבאית יכול היה לפגוע אנושות בתכנית הגרעין האיראנית.

מבחינת סעודיה, בהיותה מעצמה מוסלמית וערבית, היא לא יכולה להתקדם עם ישראל כל עוד נמשכת המלחמה בעזה, וככל שתכנית ההכרעה של נוער הגבעות מסלימה בגדה. ודאי שהיא אינה יכולה להתקדם לצד הפרובוקציות של בן גביר על הר הבית. בתקופת היעדרותו של בן גביר מן המשרד לביטחון לאומי זכינו למעט שקט על הר הבית, שנסתיימה לצערנו עם שובו בעיד אל-פיטר.

סעודיה דורשת גם "התקדמות מוחשית" לכיוון מדינה פלסטינית, ושר החוץ הסעודי  הזהיר מפני הַכּוונה לתת לבן גביר בית כנסת על הר הבית.

כלומר: התקדמות בין סעודיה לארצות הברית מגלמת בתוכה משבר קואליציוני חדש בישראל, ויש לקוות שבנימין נתניהו לא יבטיח לבן גביר "לפצות" אותו על ריסון מעלליו על הר הבית – ביצירת מתחים עם הבדואים בנגב.

עם סמוטריץ' עלולה להיות מתיחות סביב ה"משהו מוחשי", שלפחות ידרוש הפסקת השתוללות נוער הגבעות, שלא לדבר על חידוש "העסקה" של טראמפ מן הקדנציה הקודמת, אשר יצרה משבר בין מועצת יש"ע לנתניהו, אבל איפשרה את כינון ברית אברהם.

ישראל יכולה הייתה בשנים האחרונות ליצור את ברית המזרח התיכון, מה שביידן דחף אליו, ולפרוס בסעודיה ובמפרץ את מערכות ההגנה המשוכללות שלה. אך ישראל בחרה ללכת בנתיבים שבן גביר וסמוטריץ' שרטטו לה

בגלל עמדת המנהיגות של סעודיה במפרץ הערבי, היא לא יכולה להצטרף למהלך פוליטי שהתחילו האמירויות, כלומר: איננה יכולה להיות חלק מברית אברהם, והיא צריכה ליזום משהו חדש. יש להעריך כי תיזום את ברית ים סוף, כדי להגן על נתיבי השיט מפני החות'ים. ברית זו עתידה לכלול גם את ישראל, ירדן ומצרים, שנפגעו מסגירת באב אל-מנדב, והיא אינטרס עליון של מצרים בגלל הפגיעה הקשה בתעלת סואץ.

קטאר נמצאת בצד של החות'ים, ויש לקחת בחשבון גם את התנגדות טורקיה, שגם לה שאיפות בים סוף ובקרן אפריקה.

כבר יש ידיעות של חדירה טורקית לחצר מוות בתימן בין עדן לעומאן, מה שמגביר את הצורך בכינונה המהיר של ברית ים סוף בין מצרים, ישראל, ירדן וסעודיה.

וזה לוקח אותנו לסיכויים הגוברים של עסקת חטופים חדשה. יש לשים לב כי באחרונה לא מדברים עוד על "המתווכות", מצרים וקטאר, אלא רק על "ההצעה המצרית". משקלה של מצרים עולה על חשבון קטאר. האם זה קורה לקראת כינונה של "ברית ים סוף", וניתוקה של קטאר מעזה?

סטיב ויטקוף, הקושר את חוטי עסקת החטופים עם שיחות הגרעין, אמר כי קטאר צריכה להצטרף לברית אברהם, כלומר: תפקידה הוא במפרץ ולא בים סוף ובעזה. היא חשובה לארצות הברית – לא רק כמי שמארחת את הבסיס האמריקאי הגדול באל-עודייד, אלא כחוליית קשר לאסלאם הרדיקלי ולאחים המוסלמים.

באחרונה לא מדברים עוד על "המתווכות" בעסקת החטופים, מצרים וקטאר, אלא רק על "ההצעה המצרית". משקל מצרים עולה על חשבון קטאר. האם זה קורה לקראת כינונה של "ברית ים סוף" וניתוקה של קטאר מעזה?

בשיחות ההכנה בריאד לקראת ועידת קהיר על היום שאחרי בעזה, התגלעו חילוקי הדעות הבסיסיים בין סעודיה לקטאר לגבי עזה. בעוד סעודיה דרשה את פירוק חמאס מנשקו, קטאר אמרה כי יש לשמר את ה"מוקאוומה" (ההתנגדות), ולהשאיר את הנשק בידיו של חמאס.

כתוצאה מכך, הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן נעדר מוועידת קהיר, ועד לרגע זה סעודיה איננה בתמונת "היום שאחרי" בעזה. הכוח הצבאי היחיד שיכול לעשות זאת היא מצרים, אבל היא לא מוכנה, וכל עוד זה המצב – תמונת "היום שאחרי" בעזה תקועה.

בעניין המוקאוומה, יש לשים לב להבנות חליל אל-חיה ואדם בוהלר. אל-חיה הסכים, במסגרת של הסכם כולל, שצבא בין-ערבי/בינלאומי, יכנס לעזה כדי לאסוף את הנשק של חמאס.

עוד חזון למועד, אבל מבחינת הוויכוח העקרוני בין סעודיה לקטאר על המוקאוומה, מה שבעצם חליל חיה הסכים לו נוטה לכיוון הסעודי של ביטול עקרון המוקאוומה. זה הופך את חמאס מארגון ג'יהאד לוחם למפלגה פוליטית. אם תרצו, זה הכיוון הכללי גם של לבנון. בארץ הארזים דוברי חזבאללה מתחילים להפריח בלונים על פירוק חזבאללה מנשקו, ועניין זה טעון ליבון נוסף על המצב בלבנון.

בשיחות ההכנה בריאד לקראת ועידת קהיר על היום שאחרי בעזה, התגלעו חילוקי הדעות הבסיסיים בין סעודיה לקטאר בנושא. סעודיה דרשה את פירוק חמאס מנשקו, ואילו קטאר את שימור ההתנגדות והנשק בידי חמאס

ההבדל בין לבנון לעזה הוא, שבלבנון יש ממשלה ויש מערכת פוליטית, ויש כתובת. בעזה יש חלל ריק, ומי שמייצג את עזה כרגע הוא חליל אל-חיה, שחייו ניצלו בכך שנקלע ללבנון כאשר פרצה המלחמה בעזה. לא רק שחייו של אל-חיה ניצלו, אלא שהוא היחיד שיכול לדבר איכשהו בשם עזה, וההחלטה של חמאס שהוא אשר יברך את הפלסטינים בעיד אל-פיטר מסמלת אותו ככתובת לעזה.

בפרסומים הערביים על שיחות חמאס בקהיר המתנהלים כעת, אל-חיה מוזכר כראש הפוליטבירו של חמאס בעזה. כלומר: חמאס מנתקת אותו מן החבורה של חמאס קטאר, ומתקרבת אותו למצרים.

ההבנות בין בוהלר לאל-חיה שיגעו את רמאללה, ויצרו בעיות לאבו מאזן. על פי מקורות ברמאללה, על אבו מאזן נמתחה ביקורת שאי היענותו לשתף פעולה עם מצרים, יצרה את ההזדמנות לחמאס ליצור את הקשר עם ארצות הברית. זה הרקע להודעת אבו מאזן שהוא מסכים למנות לו יורש.

ואכן, בבסיס ההצעה המצרית עומדת ועדת מומחים בהסכמת אש"ף וחמאס שתנהל את עזה ביום שאחרי. אבו מאזן מתעקש שרק הרשות הפלסטינית תנהל את עזה בלי שיתוף של חמאס.

אבו מאזן חושש – לא רק לקיומו של העיקרון הנוכחי לפיו הרשות, שהיא מדינה בעיני עצמה, היא בעלת הלגיטימיות היחידה גם בעזה וחמאס הוא כוח מורד – אלא שהוא מכיר היטב את עמדת מצרים — שעיניה נשואות גם לגדה. הוא חושש שהמודל המשותף פתח-חמאס בעזה עלול להתרחב גם צפונה, ובכך הוא ירשה ל"חמאס הפוליטי" לחדור לגדה.

בבסיס ההצעה המצרית עומדת ועדת מומחים בהסכמת אש"ף וחמאס שתנהל את עזה ביום שאחרי. אבו מאזן מתעקש שרק הרשות הפלסטינית תנהל את עזה בלי שיתוף של חמאס

אם כך, העסק "מורכב", אבל לפחות נזכה לראות בשחרור חטופינו במהרה. בינתיים – זה העיקר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.